Le texte Le vocabulaire Les révisions
Shvouoth
Daf 47a
וְכֹל דְּדָמֵי לֵיהּ.
Traduction
and any oath that is similar to it, i.e., that is clearly a falsehood, disqualifies one from further oath taking.
Rachi non traduit
וכל דדמי ליה. כל שבועה לשעבר:
הָיָה אֶחָד מֵהֶן מְשַׂחֵק בְּקוּבְיָא. הָא תּוּ לְמָה לִי? תְּנָא פְּסוּלָא דְּאוֹרָיְיתָא, וְקָתָנֵי פְּסוּלָא דְּרַבָּנַן.
Traduction
§ The mishna teaches: If one of the litigants was a dice player, or one who lends with interest, or among those who fly pigeons, or among the vendors of produce that grew during the Sabbatical Year, then the litigant opposing him takes an oath and receives payment of his claim. The Gemara asks: Why do I need these additional examples of a person who is suspect with regard to oath taking? The Gemara explains: The mishna first teaches examples of people who are disqualified by Torah law, and then teaches examples of those who are disqualified by rabbinic law.
Rachi non traduit
משחק בקוביא. גזלן דרבנן הוא דאמרינן אסמכתא לא קניא אבל מדאורייתא לאו גזלן הוא:
הָיוּ שְׁנֵיהֶן חֲשׁוּדִין. אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: הֵיכִי תְּנַן? אֲמַר לֵיהּ: לָא יָדַעְנָא. הִלְכְתָא מַאי? אֲמַר לֵיהּ: לָא יָדַעְנָא.
Traduction
§ The mishna teaches: If both litigants were suspect, the oath returned to its place; this is the statement of Rabbi Yosei. Rabbi Meir says: Since neither can take an oath, they divide the disputed amount. Rava said to Rav Naḥman: How is it actually taught? What is Rabbi Yosei’s opinion and what is Rabbi Meir’s opinion? Rav Naḥman said to him: I do not know. Rava asked him: What is the halakha? Rav Naḥman said to him: I do not know.
Rachi non traduit
היכי תנן. ר' יוסי אומר יחלוקו או ר' מאיר אומר יחלוקו:
Tossefoth non traduit
הלכתא מאי א''ל לא ידענא. והא דאמרי' בסמוך עבד רב נחמן עובדא יחלוקו זה היה אח''כ והא דפריך מינה לקמן אם איתא אלמא מספקא ליה והא רב נחמן כו' ידע הש''ס דכי אמר אם איתא כבר עבד עובדא:
אִיתְּמַר: אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי, אָמַר רַב נַחְמָן, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יַחְלוֹקוּ. וְכֵן תָּנֵי רַב זְבִיד בַּר אוֹשַׁעְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יַחְלוֹקוּ. אִיכָּא דְּאָמְרִי: תָּנֵי רַב זְבִיד אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יַחְלוֹקוּ. אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי: עֲבַד רַב נַחְמָן עוֹבָדָא – יַחְלוֹקוּ.
Traduction
It was stated that Rav Yosef bar Minyumi says that Rav Naḥman says that Rabbi Yosei says: They divide the disputed amount. And similarly, Rav Zevid bar Oshaya teaches that Rabbi Yosei says: They divide the disputed amount. The Gemara records a slightly different version of this tradition: There are those who say that Rav Zevid teaches that Rabbi Oshaya says that Rabbi Yosei says: They divide the disputed amount. Rav Yosef bar Minyumi said that Rav Naḥman ruled in an actual case that the litigants divide the disputed amount.
חָזְרָה שְׁבוּעָה לִמְקוֹמָהּ. לְהֵיכָן חָזְרָה? אָמַר רַבִּי אַמֵּי, רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּבָבֶל אָמְרוּ: חָזְרָה שְׁבוּעָה לְסִינַי, רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ: חָזְרָה שְׁבוּעָה לַמְחוּיָּב לָהּ.
Traduction
§ Rabbi Yosei rules in the mishna that in a case where both sides are suspect and cannot take an oath, the oath returned to its place. The Gemara asks: To where did it return? What is meant by the oath returning to its place? Rabbi Ami said that our Sages in Babylonia say: The oath returned to Sinai, where God administered an oath to the Jewish people that they would keep the mitzvot of the Torah, including the prohibition against robbery. The litigant who is robbing the other will be punished by God, not the court. Our Sages in Eretz Yisrael said: The oath returned to the one who was initially liable to take it, i.e., the defendant, and since he is disqualified from taking an oath, he must pay.
Rachi non traduit
לסיני. לשבועת הר סיני שהשביע הקב''ה את ישראל על לא תגזול והוא יפרע מן הכופר ממון לחבירו אבל ב''ד אין נזקקין לא לשבועה ולא לפרעון:
למחויב לה. על זה שהודה במקצת וכיון שאינו יכול לישבע שהרי חשוד הוא ישלם:
אָמַר רַב פָּפָּא: רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּבָבֶל – רַב וּשְׁמוּאֵל, רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – רַבִּי אַבָּא. רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּבָבֶל רַב וּשְׁמוּאֵל – דִּתְנַן: וְכֵן הַיְּתוֹמִין, לֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. וְהָוֵינַן בַּהּ: מִמַּאן? אִילֵּימָא מִלֹּוֶה – אֲבוּהוֹן שָׁקֵיל בְּלָא שְׁבוּעָה, וְאִינְהוּ בִּשְׁבוּעָה?! אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: וְכֵן הַיְּתוֹמִין מִן הַיְּתוֹמִין – לֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.
Traduction
Rav Pappa said that the term: Our Sages in Babylonia, refers to Rav and Shmuel; and the term: Our Sages in Eretz Yisrael, refers to Rabbi Abba. The fact that the term: Our Sages in Babylonia, refers to Rav and Shmuel is as we learned in the mishna (45a): And likewise, orphans may collect a loan with a promissory note inherited from their father only by taking an oath; and we discussed it (see 48a), asking: From whom do they collect a debt by taking an oath? If we say that they collect this way from the borrower, i.e., those who borrowed from their fathers, that would not make sense. Their father would take payment with the promissory note without taking an oath, and they collect only by means of taking an oath? Don’t orphans have privileged status? Rather, this is what the mishna is saying: And even orphans do not collect with their father’s promissory note from the borrower’s orphans, except by means of taking an oath.
Rachi non traduit
וכן היתומים כו'. מתני' היא בפירקין:
אי נימא מן הלוה. אם הוציאו שטר עליו לא יפרעו אלא בשבועת יורשין המפורש במשנתנו שבועה שלא פקדנו אבא כו':
וְרַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁמֵּת מַלְוֶה בְּחַיֵּי לֹוֶה; אֲבָל מֵת לֹוֶה בְּחַיֵּי מַלְוֶה – כְּבָר נִתְחַיֵּיב מַלְוֶה לִבְנֵי לֹוֶה שְׁבוּעָה, וְאֵין אָדָם מוֹרִישׁ שְׁבוּעָה לְבָנָיו.
Traduction
Rav Pappa continues: And Rav and Shmuel both say that the Sages taught that the lender’s orphans need to take an oath in order to be paid by the borrower’s orphans only when the lender died during the lifetime of the borrower, and the lender’s children had an opportunity to collect directly from the borrower without taking an oath. But if the borrower died during the lifetime of the lender, the lender has already become liable to take an oath to the children of the borrower, since one can collect from orphans only by means of an oath, and a person cannot bequeath an oath, i.e., a debt that requires the taking of an oath in order to be collected, to his children, and no payment is made. The lender’s children cannot take the oath that their father would have taken, that the promissory note has not been paid. The only oath they can take is that their father never told them that it had been paid, and that is insufficient once the father became liable to take an oath. From here it is clear that Rav and Shmuel hold that when no oath can be taken, the oath returns to Sinai, and the court takes no action.
Rachi non traduit
לא שנו. דבשבועה מיהת יפרעו יתמי מלוה שהוציאו שטר על יתמי לוה:
כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה. משעה שמת לוה אין לו למלוה ליפרע מן היתומים אלא בשבועה דקי''ל אין נפרעין מן היתומים אלא בשבועה:
ואין אדם מוריש. לבניו ממון שהוא מחויב עליו שבועה אלמא הואיל והוא מחויב שבועה שלא התקבלתי חוב זה ויתומין אין יכולין לישבע כן אלא שלא פקדנו אבא ואין זו השבועה המוטלת על אביהם וגם יתמי לוה אין יכולין לישבע שפרעו אביהן קאמר רב ושמואל שלא יפרעו אלמא המחויב שבועה ואין יכולין לישבע לא זה ולא זה סבירא לרב ושמואל חזרה שבועה לסיני ואין כאן לא שבועה ולא פרעון:
רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל רַבִּי אַבָּא – דְּהָהוּא גַּבְרָא דַּחֲטַף נְסָכָא מֵחַבְרֵיהּ; אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אַמֵּי, יְתֵיב רַבִּי אַבָּא קַמֵּיהּ. אַיְיתִי חֲדָא סָהֲדָא דְּמִחְטָף חַטְפֵהּ מִינֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: ''אִין, חֲטַפִי – וְדִידִי חֲטַפִי''.
Traduction
The fact that the term: Our Sages in Eretz Yisrael, refers to Rabbi Abba is as the following story illustrates. As there was a certain man who snatched a piece of cast metal from another. The one from whom it was taken came before Rav Ami while Rabbi Abba was sitting before him, and he brought one witness who testified that the other man did, in fact, snatch it from him. The one who snatched it said to him: Yes, it is true that I snatched it, but I merely snatched that which was mine.
Tossefoth non traduit
הוה יתיב ר' אבא קמיה. משמע שהיה תלמידו והא דקרי ליה לעיל ר' אמי רבותינו הכי נמי מצינו בפרק חבית (שבת דף קמו:) שקרא רב רבותינו לרב כהנא ורב אסי שהיו תלמידיו אבל קשה מפרק אלו מציאות (ב''מ דף כד:) דר' אמי אשכח פרגיות שחוטות בין טבריא לצפורי אתא לקמיה דר' אבא אמר ליה זיל שקול לנפשך אלמא לא היה רבי אבא תלמידו ולספרים דגרסי אתא לקמיה דר' אסי ניחא טפי דאע''ג דר' אמי היה יותר גדול מרבי אסי דבכל מקום מזכיר ר' אמי קודם ר' אסי ובהניזקין (גיטין דף נד:) גמרא דהמטמא והמדמע והמנסך אמרינן ההוא דאתא לקמיה דר' אמי א''ל ר' אסי רבי אתה אומר כן מכל מקום היה חבירו והיה רבי אמי בא ליטול עצה ממנו ועוד י''ל דלאחר זמן היה ר' אמי ראש והיו באים הדיינין לפניו:
אָמַר רַבִּי אַמֵּי: הֵיכִי לִידַיְּינוּ דַּיָּינֵי לְהַאי דִּינָא? נֵימָא לֵיהּ ''זִיל שַׁלֵּים'' – לֵיכָּא תְּרֵי סָהֲדִי. נִפְטְרֵיהּ – אִיכָּא חַד סָהֲדָא. נֵימָא לֵיהּ ''זִיל אִישְׁתְּבַע'' – כֵּיוָן דְּאָמַר ''מִיחְטָף חֲטַפִי'', הָוֵה לֵיהּ כְּגַזְלָן.
Traduction
Rabbi Ami said: How should judges rule in this case? If they were to say to the one who snatched the metal: Go pay for it, that would not be the correct ruling, because there are not two witnesses who saw him snatch it, and the court does not force payment based on the testimony of one witness. If they were to accept his claim and exempt him entirely, that would not be the correct ruling, because there is one witness who testified against him. If they were to say to him: Go take an oath, which is the usual response to counter the testimony of one witness, once he said that he did in fact snatch it, and there is no proof that it is his, he is like a robber, and the court does not allow a robber to take an oath.
Rachi non traduit
לישלם. דהא מודה דחטף ולא כל הימנו של כל חוטף לומר שלי חטפתי:
ליכא תרי סהדי. ומיגו דאי בעי למימר לא חטפי מהימן נמי למימר דידי חטפי:
לפטריה. משום האי מיגו:
איכא חד סהדא. ואי אמר לא חטפתי הוה בעי לאישתבועי להכחיש את העד:
לישתבע. את השבועה שהעד מחייבו אינו יכול דהא מודה דחטף והעד מחייבו לישבע שלא חטף וגבי הך שבועה הוא פסול כגזלן אצל כל שבועות והא ליכא למימר לישתבע דדידיה חטף שאין זו שבועה המוטלת עליו:
Tossefoth non traduit
כיון דאמר חטפי הוה ליה כגזלן. פירש' בחזקת הבתים (ב''ב דף לד.):
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא: הָוֵה מְחוּיָּב שְׁבוּעָה וְאֵין יָכוֹל לִישָּׁבַע, וְכָל הַמְחוּיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִישָּׁבַע – מְשַׁלֵּם.
Traduction
Rabbi Abba said to him: He is one who is liable to take an oath who is unable to take an oath, and anyone who is liable to take an oath who is unable to take an oath is liable to pay. This illustrates that Rabbi Abba holds that the oath returns to its place, i.e., to the defendant, who is disqualified from taking oaths, and that consequently he must pay.
Tossefoth non traduit
מתוך שאינו יכול לישבע משלם. דוקא בחשוד שלא יפקיעו ממונו ממנו ותקנו להפך שבועה אבל הכא ובחמשים לא ידענא משלם וה''נ במתני' כיון שמוטל' על יתומין שבועת אביהם ואין יכולין לישבע משלמין בני הלוה דלא שנא מחויב התובע שבועה ולא שנא מחויב הנתבע שבועה ואין יכול לישבע אותה שחייב אותו משלם הנתבע תימה דמשמע הכא דרב נחמן דעבד עובדא יחלוקו כר' יוסי דלית ליה דר' אבא וקשה לר''י דבפרק השואל (ב''מ דף צז:
ושם) אמרי' אמתני' דשואל את הפרה שאלה חצי יום כו' לימא תיהוי תיובתא דר' יוחנן ורב נחמן דאמרי תרוייהו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור ומשני כגון שיש עסק שבועה ביניהן כדרבא דאמר רבא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים וחמשים איני יודע מתוך שאינו יכול לישבע משלם והיינו כר' אבא וי''ל דרב נחמן ודאי לית ליה דר' אבא אלא דמוקי מתני' דהשואל (שם) כר' מאיר וכמו שמפרש רבי אבא מילתיה דר' מאיר ואיהו סבר כר' יוסי והשתא נמי ניחא הא דלא מוכח בפרק קמא דכתובות (דף יב: ושם) דהא דרב יהודה דאמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חיי' דשמואל היא דהא לא מצי מוקמי מתני' דהשואל כגון שיש עסק שבועה ביניהן וכדרבא דהא פליג הכא אדר' אבא והשתא ניחא דשמואל מוקי מתניתין כתנא דבסמוך ומסייע ליה לדר' אבא מיהו סבר כר' שמעון בר' טרפון דדריש לקרא למילתא אחריתי ופליג אדר' אבא ע''ק לר''י דבחזקת הבתים (ב''ב דף לג: ושם) משמע דהלכה כר' אבא דקאמר סברוה רבנן קמיה דאביי למימר היינו נסכא דר' אבא אעובדא דהתם ומסיק נמי אלא אי דמי הא דר' אבא כו' ואילו לקמן (שבועות דף מח:) אמרינן האי דיינא דעבד כרב ושמואל עבד ודעבד כר' אלעזר עבד ור' אלעזר סבר כר' אבא דנוטלין היתומין ולא מפסידין משמע דמילתא דרב ושמואל עיקר כמו ר' אבא ועוד תימה דבכל מקום קיימא לן כרב נחמן בדיני ולקמן קאמר דעבד כרב ושמואל עבד כר' אלעזר עבד ורב נחמן דאמר יחלוקו לא מדכר כלל משמע דלית הלכתא כוותיה ורבינו תם פירש בספר הישר דהלכתא כרב נחמן דאמר יחלוקו כששניהם חשודים דקיימא לן כוותיה בדיני וכר' אבא בנסכא כדאמרי' בחזקת הבתים (שם) וכן בחמשין לא ידענא כדאמר רבא בהשואל (ב''מ דף צח. ושם) ורב נחמן נמי סבירא ליה כר' אבא בנסכא ובחמשין לא ידענא מתוך שאין יכול לישבע משלם וכ''ש נמי דהוה לן למימר כשהתובע מחויב שבועה דמפסיד אלא משום דשבועת התובע לא הוה אלא מדרבנן ואין מפסיד [ולא] משלם כשאין יכול לישבע אלא במחויב שבועה דאורייתא ולהכי ביתומין מן היתומין ומת לוה בחיי מלוה או בפוגם שטרו דהויא שבועה דרבנן נשבעין שבועת יורשין ונוטלין ולא מפסידין לרב נחמן ור' אבא ובשניהן חשודין מפסיד התובע חצי אף על גב דלא רמיא עליה אלא שבועה דרבנן וטעמא משום דקנסינן ליה לפי שהוא חשוד ולרב ושמואל אית להו דאפילו בשבועה דרבנן מתוך שאינו יכול לישבע מפסיד הכל ובשניהן חשודין נמי מפסיד התובע הכל דחזרה שבועה לסיני וביתומין מן היתומין דוקא דעבד כרב ושמואל עבד ולא בפוגם את שטרו כדאמרינן לקמן הבו דלא לוסיף עליה ור' אבא נמי סבירא ליה לדרב נחמן בשניהם חשודין דהלכה כרבי יוסי דאמר יחלוקו מטעמא דפרישית והא דקאמר רבותינו שבארץ ישראל ר' אבא לאו משום דסבר כר' מאיר אלא דר' אבא אית. לן לפרושי מילתא דר' מאיר דחזרה למחויב לה ומשלם כדאשכחן דסבר ר' אבא בעלמא:
(הגה''ה) ועוד י''ל דטעמא דרב נחמן בששניהם חשודים משום כיון דמחויב התובע נמי שבועה מדרבנן ואין יכול לישבע מפסיד החצי וזה התירוץ אין נראה דאם כן היתומים מן היתומים נמי יסבור רב נחמן ור' אבא כשמואל מתוך שאין יכולין בני המלוה לישבע יפסידו ובכולה שמעתין משמע דפליגי ואם בני הלוה נמי חשיבי דאין יכולין לישבע מכל מקום לא יפסידו כי אם החצי ואמאי לרבי אלעזר נשבעין ונוטלין הכל ומשמע דר' אלעזר הוי כר' אבא ורב נחמן (ע''כ הגה''ה): אבל קצת קשה דמנא ליה להש''ס בסמוך דרב ושמואל לית להו דר' אבא בנסכא ובחמשין לא ידענא דקאמר האי שבועת ה' מאי דרשי ביה ונראה דאם איתא דאית להו מתוך שאינו יכול לישבע משלם היה להם לבני לוה לפרוע החצי מתוך שאינן יכולין לישבע שפרעו כדפי' בקונט' אלא ודאי לית להו האי סברא לענין לשלם אלא לענין להפסיד וצ''ע:
אָמַר רָבָא: כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּא מִסְתַּבְּרָא, דְּתָנֵי רַבִּי אַמֵּי: ''שְׁבֻעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם'' – וְלֹא בֵּין הַיּוֹרְשִׁין. הֵיכִי דָּמֵי?
Traduction
Rava said: It stands to reason that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Abba; as Rabbi Ami teaches this baraita: The verse states that ''the oath of the Lord shall be between them both'' (Exodus 22:10), but not between their heirs. What are the circumstances in which one would be liable to take an oath, but his heirs would be exempt?
Rachi non traduit
בין שניהם. אם בעלי הדין קיימין:
אִילֵימָא דְּאָמַר לֵיהּ: ''מָנֶה לְאַבָּא בְּיַד אָבִיךָ'', וְאָמַר לֵיהּ: ''חַמְשִׁין אִית לֵיהּ וְחַמְשִׁין לֵית לֵיהּ'' – מָה לִי הוּא וּמָה לִי אֲבוּהָא?
Traduction
If we say that it is where the lender’s son said to the borrower’s son: One hundred dinars that belonged to my father were in the possession of your father, as a loan, and you must repay me, and the borrower’s son said to him: He had a debt of fifty, and the other fifty he did not have to pay him, i.e., he did not owe it, that is difficult. Under these circumstances, what does it matter to me if it is he, the borrower’s heir, or his father, the original borrower? Since the son is admitting that he owes part of the money and denying the rest with certainty, he is liable to take an oath, just like his father would have been.
Rachi non traduit
מה לי הוא ומה לי אבוה. מאחר שהוא טוען טענת ברי למה אינו יכול לישבע:
אֶלָּא לָאו דְּאָמַר לֵיהּ: ''מָנֶה לְאַבָּא בְּיַד אָבִיךָ'', אָמַר לֵיהּ: ''חַמְשִׁין יָדַעְנָא וְחַמְשִׁין לָא יָדַעְנָא''?
Traduction
Rather, is it not that the lender’s son said to the borrower’s son: One hundred dinars that were my father’s were left in the possession of your father, and you must repay me, and the borrower’s son said to him: Concerning fifty dinars, I know that my father owed them, but I do not know anything about the other fifty dinars.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source